כשהבעיה היא בעצב,
המיקום משנה הכול.

צריבה, נימול או רגישות בצד החיצוני של הירך ללא חולשת שרירים עשויים להתאים ללכידת העצב העורי הצדי של הירך. האבחון מבדיל בין מקור עצבי מקומי לבין בעיה בגב, בירך או באגן.

כאב שורף או רגישות בצד הפנימי של הברך והשוק יכולים להופיע לאחר ניתוח, חבלה או לחץ בתעלת האדוקטורים. זהו עצב תחושתי ולכן חולשת שרירים אינה אופיינית.

כאב בפרינאום המוחמר בישיבה מחייב אבחנה מבדלת רחבה. הטיפול עשוי לשלב התאמת ישיבה, פיזיותרפיה לרצפת האגן, תרופות וחסמים מונחים; ניתוח נשקל רק במקרים נבחרים.

TOS נוירוגני נגרם מלחץ על מקלעת הזרוע ועלול לגרום לכאב, נימול, עייפות וחולשה. TOS ורידי נובע מלחץ ונזק לווריד ועלול לגרום לנפיחות, כבדות, שינוי צבע וקריש. TOS עורקי נדיר יותר ועלול לגרום לקור, חיוורון, שינוי בדופק, כאב איסכמי או נזק לעורק.

בתסמונת נוירוגנית ייתכנו כאב בצוואר, בכתף או ביד, נימול — לעיתים בקמיצה ובזרת — עייפות וחולשה, במיוחד בהרמת הידיים. מעורבות ורידית מתבטאת בנפיחות ובכחלון; מעורבות עורקית ביד קרה או חיוורת, דופק חלש או פצעים באצבעות.

גורמים אפשריים כוללים צלע צווארית או הבדל אנטומי אחר, טראומה לצוואר ולכתף, תנועות חוזרות מעל הראש, יציבה ועומס, הריון או עלייה משמעותית במשקל. לעיתים לא מזוהה גורם יחיד.

התסמינים יכולים להחמיר בפעילות מעל הראש או בלחץ ממושך על האזור. שינוי סביבת העבודה, הימנעות מתיק כבד על הכתף, הפסקות תנועה ושמירה על תנוחה נוחה עשויים להפחית עומס.

האבחון משלב סיפור, בדיקה של צוואר, כתף, עצבים וכלי דם, והבחנה מבעיות צוואר, כתף ולכידות עצב דיסטליות. בהתאם לסוג החשוד נעזרים בצילום, אולטרסאונד דופלר, CT או MR angiography, EMG ובדיקות נוספות.

מבחני פרובוקציה לבדם אינם מספיקים. ב־TOS נוירוגני האבחנה נשענת בעיקר על התאמה בין התסמינים, הבדיקה ושלילת חלופות.

ללא טיפול מתאים עלולים להופיע כאב כרוני, חולשה ודלדול שרירים, קריש דם, תסחיף, נזק לעורק או פגיעה באספקת הדם ליד. הסיכון והדחיפות משתנים מאוד בין הסוגים.

לא תמיד ניתן למנוע TOS, אך אפשר להפחית לחץ חוזר: לשמור על יציבה נוחה, להימנע מנשיאת משקל כבד על הכתף, לבצע הפסקות ומתיחות בעבודה חוזרת ולשמור על משקל בריא. הופעת נפיחות או שינוי צבע אינה מצב לתרגול עצמי.

פיזיותרפיה ייעודית יכולה לשפר תנועה, תנוחה ומרחב למקלעת. טיפול בכאב, שינוי פעילות והתאמות ארגונומיות מצטרפים לפי הצורך. בתסמונת ורידית או עורקית נדרשת הערכת כלי דם דחופה ולעיתים טיפול בנוגדי קרישה, המסת קריש או התערבות אחרת.

ניתוח נשקל כאשר קיימת התאמה קלינית ברורה, פגיעה משמעותית או כישלון של טיפול מתאים. הוא עשוי לכלול שחרור שרירי scalene, נוירוליזיס של מקלעת הזרוע, שחרור pectoralis minor ולעיתים כריתת צלע ראשונה.

הגישה אינה זהה בכל מטופל. סוג התסמונת, האנטומיה והממצאים קובעים אם נדרש צוות עצבים, כלי דם או טיפול רב־תחומי.

הבירור כולל אבחנת סוג כאב הראש, תדירות, משך, תסמינים נלווים, טיפול שכבר נוסה וסימני אזהרה. טיפול יכול לכלול תרופות אקוטיות ומניעתיות, טיפול ממוקד־CGRP, בוטולינום טוקסין במיגרנה כרונית, פיזיותרפיה וחסימות עצב — לפי האבחנה וההתוויות.

הערכה כירורגית רלוונטית רק לקבוצה נבחרת, לאחר בירור נוירולוגי מסודר, טיפול לא־ניתוחי מתאים וזיהוי עקבי של אתר טריגר.

לפי ICHD‑3, מדובר בכאב חד, יורה או דוקר באזור האחורי של הקרקפת לאורך העצבים האוקסיפיטליים, לעיתים עם רגישות, תחושה חריגה או נקודת טריגר. הכאב יכול להגיע גם לאזור המצח והעין דרך חיבורים במערכת הטריגמינו־צווארית.

ה־greater occipital nerve מקורו בעיקר ב־C2 ועולה מהעורף לקרקפת האחורית והעליונה. ה־lesser occipital nerve, לרוב C2–C3, עולה בצד העורף מאחורי האוזן.

יש להבדיל ממיגרנה, כאב ראש צווארי, מפרקי צוואר עליונים, שרירי צוואר ומקורות וסקולריים או תוך־גולגולתיים. בדיקה של הקרקפת, העורף והצוואר ותגובה זמנית לחסם מקומי יכולות להוסיף מידע — אך אינן עומדות לבדן.

בבירור ממפים את תחילת הכאב ולא רק את המקום שבו הוא מסתיים: ענפים סופראורביטליים וסופראטרוכלאריים במצח, אזור האף, ארובת העין, הרקה והעצבים האוקסיפיטליים בעורף.

כלי “בדוק את המיגרנה שלך” מסדר את התיאור החזותי לשיחה רפואית, אך אינו שאלון אבחוני ואינו מחשב התאמה לניתוח.

לחץ סביב ראש הפיבולה עלול לגרום לנימול בגב כף הרגל ולחולשת הרמה של הקרסול והאצבעות. צניחת כף רגל חדשה מחייבת הערכה מוקדמת.

צריבה או נימול בכף הרגל יכולים לנבוע מלחץ על העצב הטיביאלי או ענפיו. הבירור מבדיל גם מבעיה בגב, נוירופתיה ומקור מקומי בכף הרגל.

כאב שורף בכרית כף הרגל והקרנה לאצבעות, לעיתים בתחושה של אבן בנעל, מוחמרים בדרך כלל בנעל צרה ובעומס קדמי. הטיפול מתחיל בהתאמת הנעלה ומתקדם לפי הממצאים.