העצב האולנרי במרפק

תסמונת התעלה הקוביטלית

נימול בזרת ובקמיצה, יקיצה בלילה או חולשה במוטוריקה עדינה יכולים לנבוע מלחץ על העצב האולנרי במרפק. לפני טיפול חשוב להבדיל בין לחץ במרפק, בשורש כף היד ובצוואר.

נכתב ונבדק רפואית על־ידי ד״ר אימן חורי · עודכן 15.09.2026

01זרת וקמיצה
02תחושה וכוח כף היד
03שחרור מותאם למצב העצב

תסמינים אופייניים

העצב האולנרי עובר מאחורי הצד הפנימי של המרפק — האזור שבו מכה גורמת ל“זרם”. לחץ מתמשך יכול לגרום לנימול בזרת ובחצי האולנרי של הקמיצה, כאב במרפק או באמה, חולשת אחיזה וקושי בפעולות עדינות.

בשלב מתקדם עלולים להופיע דלדול בשרירי כף היד, חולשה בפישוק ובקירוב האצבעות, קושי בצביטה ואף שינוי במנח האצבעות. תסמינים תחושתיים בלבד אינם מלמדים בהכרח על חומרה קלה; יש לשלב את הבדיקה ואת תפקוד השריר.

לא לדחות בדיקה: חולשה מתקדמת, דלדול שרירים, אובדן תחושה קבוע או הופעה לאחר חבלה במרפק מצדיקים הערכה מוקדמת.

מדוע נוצר לחץ

כיפוף המרפק מותח את העצב ומקטין את נפח התעלה. שינה עם מרפק כפוף, הישענות ממושכת על המרפק, עומס חוזר, צלקת, שינוי גרמי או חוסר יציבות של העצב יכולים לתרום. לעיתים העצב זז קדימה מעל האפיקונדיל בזמן כיפוף; עובדה זו חשובה לתכנון אך אינה לבדה הוכחה שהעצב הוא מקור התסמינים.

אבחון ומידת הפגיעה

הבדיקה כוללת מיפוי תחושה, כוח השרירים הקטנים בכף היד, צביטה ואחיזה, רגישות לאורך העצב ויציבותו בכיפוף. נבדקים גם הצוואר, הכתף ושורש כף היד כדי לאתר מקור אחר או יותר ממוקד לחץ אחד.

בדיקות הולכה עצבית ו־EMG יכולות למקם את ההאטה ולהעריך אובדן אקסונים; אולטרסאונד יכול להדגים עיבוי, לחץ ותנועה של העצב. תוצאה תקינה אינה תמיד שוללת מצב מוקדם או דינמי, ולכן מפרשים אותה יחד עם הסיפור והבדיקה.

טיפול שמרני

כאשר אין חולשה מתקדמת או פגיעה מתקדמת בעצב, אפשר להתחיל בהפחתת לחץ ישיר, הימנעות מכיפוף ממושך, שינוי תנוחת שינה ולעיתים סד לילה רך. התאמת עמדת עבודה ותרגול מותאם עשויים להפחית גירוי. תרגילי החלקה של העצב צריכים להיות עדינים ולהיפסק אם הם מגבירים נימול או כאב מתמשך.

אפשרויות ניתוחיות

ניתוח נשקל כאשר קיימת חולשה או פגיעה אקסונלית, כאשר הלחץ בינוני־חמור, או כאשר טיפול מתאים לא הביא לשיפור מספק. האפשרויות כוללות שחרור של העצב במקומו, שחרור אנדוסקופי או העברה קדמית תת־עורית/תת־שרירית. סקירה שיטתית של מחקרים אקראיים לא מצאה הבדל מובהק בתגובה לטיפול בין ארבע הגישות שנבדקו, אך דיווחה על שונות וסיבוכים שונים; לכן הבחירה נעשית לפי יציבות העצב, האנטומיה והמצב הקליני.

בפגיעה אקסונלית קשה, העברת עצב מוטורית דיסטלית עשויה להישקל כתוספת במקרים נבחרים כדי לספק מקור עצבי קרוב יותר לשרירי כף היד. היא אינה מחליפה אוטומטית את שחרור מוקד הלחץ.

סימון אנטומי טרום ניתוחי לאורך העצב האולנרי במרפק ובאמה
תכנון אנטומי: סימון מסלול העצב והגישה לפני פעולה מותאמת. התמונה אינה מציגה המלצה לטכניקה מסוימת.

החלמה וציפיות

נימול לסירוגין עשוי להשתפר מוקדם יותר, אך עצב שסבל מלחץ ממושך ואיבד אקסונים מתאושש לאט. חזרת כוח תלויה בחומרת הפגיעה, במשך הזמן ובמרחק לשרירי המטרה. מטרת הניתוח היא קודם לעצור לחץ מתמשך; לא תמיד ניתן להשיב תפקוד שכבר אבד במלואו.

מקור מרכזי

  1. Abourisha E, Srinivasan AS, Barakat A, Chong HH, Singh HP. Surgical management of cubital tunnel syndrome: a systematic review and meta-analysis of randomised trials. Journal of Orthopaedics. 2024;53:41–48. doi:10.1016/j.jor.2024.02.041

השלב הבא

המסלול התחושתי והחולשה עוזרים למקם את הלחץ.

בדיקה ממוקדת ופרשנות נכונה של EMG או אולטרסאונד מאפשרות לבחור בין מעקב, טיפול שמרני ושחרור עצבי.